מנהיגות והורות – מורשתו של משה רבנו / פרשת פנחס

18/07/2019
הגדל

מנהיגות והורות – מורשתו של משה רבנו / פרשת פנחס

הרב שראל רוזנבלט

 

לפני הרבה שנים זכיתי לשהות עם גיסי עת היה רועה עיזים בחוות הר-הרוח. שיצאנו לשטח עם העיזים הבנתי מדוע אבות האומה כולל משה רבינו ודוד המלך היו רועי צאן.

בד"כ אנחנו תופסים מנהיג טוב כמי שהולך מקדימה. כמי שמוביל את המחנה. מראה את הדרך. אחרי לצנחנים. אכן במצבי מלחמה אנחנו מעריכים את המפקדים שהולכים מקדימה.

אבל... רועי צאן הולכים מאחורי הצאן ולא לפניהם. העיזים באורח פלא יודעים טוב מאד, ואפילו יותר מהרועה בעצמו, איזה אוכל הם צריכים ואיפה למצוא אותו, הם יודעים לאן ללכת ולהיכן לחזור. שבוחנים כל עז בפני עצמה זה נראה שכל אחת עושה מה שהיא רוצה, זאת הולכת לכאן וזאת לשם, בלאגן. אז מה תפקידו של הרועה?

הרועה מאחד את העדר. הוא מצליח ליצור מהבלאגן מבנה מאוחד. ובעיקר, הוא מכוון את אלו שטועים ויוצאים החוצה ומאבדים לגמרי את הכיוון. הוא גם יודע קצת להרים את קולו כאשר צריך לעבור מהר את הכביש או לעבור למקום אחר.  

רועה, בניגוד למנהיג שהולך מקדימה, יכול לראות את כל הצאן שלו ולכן יכול גם לחוש את הצרכים שלהם, של כלל העדר וכל של כל פרט בתוכו.

רועה טוב הוא זה שנותן אמון בצאן שלו. זה שמסוגל לתת להם גם להוביל. האמון וההרפיה הם גם אלו שמעניקים לרועה את היכולת להיות מאחורה ולראות את כולם.

 

בפרשת פנחס משה רבנו פונה לקב"ה ומסרטט את קווי המתאר למנהיג הישראלי הראוי שיבוא אחריו:

"יִפְקֹד ה' אֱלֹקֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה: אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה". (במדבר כז)

כמה שונה דברים אלו של משה רבנו מדבריו בשעת המשבר הגדול בפרשת בהעלותך "הֶאָנֹכִי הָרִיתִי אֵת כָּל הָעָם הַזֶּה אִם אָנֹכִי יְלִדְתִּיהוּ כִּי תֹאמַר אֵלַי שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק...".

אפשר להציע בזהירות ששעת משבר נובעת דווקא כאשר שני הצדדים – העם והמנהיג – מבינים את היחסים ביניהם כיחסים תלותיים של הורה-ילד. יחסים מסוג אלו אינם מתאימים בין מנהיג לעמו, בין מורות לתלמידותיהן, בין רבנים לקהילתם.

ואפשר שהדברים נכונים במידה מסויימת גם ביחסי הורים-ילדים. ישנה תופעה המכונה 'הורות יתר' (Over parenting) בה דווקא דאגה והגנת-יתר מצד ההורים יכולות לפגוע לא רק בילדים (המתקשים לפתח עצמאות, בטחון עצמי ועוד) אלא גם בהורים (שנהיים תלותיים אף הם בתשומת ליבם של הילדים גם במחירים גדולים שהם משלמים). ועל כן, גם אם יש מקום 'הורי' מסוים בין מנהיג לעמו, הרי שצריך לדעת מתי לשחרר אותו ולאפשר לקשר להתבגר ולצמוח.

 

זאת המנהיגות שהתורה מחפשת בשביל להנהיג את עם ישראל.

שבת שלום,

שראל

עבור לתוכן העמוד