קדושה ואהבה. משואה לתקומה. פרשת קדושים.

2/05/2019
הגדל

קדושה ואהבה. משואה לתקומה. פרשת קדושים.

הצו האלמותי של 'קדושים תהיו' המורה על חיים שיש בהם פרישות ודיוק, כולל בתוכו פרטים רבים, איסורים ומצוות, בין אדם למקום ובין אדם לחברו. כולם נובעים מעצם היות 'קדושה'. ה' יתברך הוא קדוש וארץ ישראל קדושה, והללו תובעים מאיתנו להיות מותאמים למימד קדושתי זה גם ברמת המעשה בכל אורחות חיינו.

במקום שיש פוטנציאל של התקדשות והיענות לקדושה, ישנה גם האפשרות של חילולהּ. מכאן עשוי לצמוח מתח יסודי, לחץ ואולי אף עצבנות מסויימת ביחס לקיום מצוות אלו. שהרי המפר אותם לא זו בלבד שאינו נענה לצו ההתקדשות אלא עשוי הוא גם לחלל. לפגום. לפגוע. בקדושתו שלו, בקדושתו יתברך או בקדושת הארץ. בפריזמה הזו העולם נחלק לשניים – הקדוש וזה שאינו, המקדש וזה שמחלל. חלוקה זו, בהצטרף הלחץ הנ"ל, עשויים לגרור יחס קשה, סגור, עצבני, כלפי אנשים מסויימים.

אולי דווקא בשל כך, בלב הפרשה ישנם שני ציוויים הפונים לקומת הבסיס של נפש האדם: "לא תשנא את אחיך בלבבך... ואהבת לרעך כמוך אני ה'". שתי קומות: ראשית לא לשנוא, אך אח"כ גם לאהוב את רעך.

התנאי לקדושה נמצא לא רק בפרישות מעריות ועבירה אלא גם בטיב החיבור הלבבי בין בני האדם. אך לא פחות חשוב מכך גם בין אדם לעצמו שהרי התורה מצווה "ואהבת לרעך כמוך" ואם את עצמו האדם לא אוהב, כיצד אפוא יאהב את זולתו?

ובנוסף, לאהבה שני צדדים ובכדי שזולתי יכול גם הוא לקיים מצוות ואהבת לרעך, הרי שאני צריך לאפשר לו לאהוב אותי, להסכים להיות נאהב.

ללמדנו שקיום 'קדושים תהיו' צריך לדעת לשלב בין הגבלה, פרישות, דקדוק לבין אהבה: אהבה לעצמו ואהבה לזולת. לאהוב ולהיות נאהב.

בעולם שלאחר השואה, סבור היה רבי שלמה קרליבך שמה שנפגע בעולם בעיקר הייתה אהבה. האמון שניתן לאהוב ולהיות נאהבים. בין בני אדם וע"י אלוקים. מתוך כך פעל רבי שלמה רבות להרבות אהבה, לבנות את התשתית הנפשית הבריאה שנוכל כולנו יחד לצמוח אל הקדושה.

וגם היום במדינת ישראל היקרה שלנו בימים של מעבר משואה לתקומה, לא רק את הגבורה והעוז והניסים והנפלאות עלינו לזכור אלא גם את האהבה שכל כך נצרכת במציאות חיינו.

שבת שלום,

שראל

 

עבור לתוכן העמוד