כיצד מעצבים מרחב של קודש, של עומק ומשמעות -פרשת תרומה

7/02/2019
הגדל

באחת השיחות שלי עם הבישוף האנגליקני מוניי'ר, עת פסענו יחדיו בשבילים הירוקים של ניו-ג'רזי שאל הבישוף: האינך מאמין שאלוקים בכל מקום? 'אכן כך', עניתי, 'שהרי מלוא כל הארץ כבודו'. כך לימדנו הבעש"ט. ויתירה מכך 'לית אתר פנוי מיניה' אין מקום שפנוי מהכבוד האלוקי. והאם אינך מאמין שאלוקים הוא אינסוף? 'בוודאי, שהרי כך קיבלנו בקבלה מרבותינו'. אם כך, הקשה, מדוע אתה מאמין בבית מקדש? מדוע אתה מבקש להכניס את אלוקים למקום תחום ומגודר?!

 

'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם' נאמר בפרשת השבוע. אט אט התרכז הקודש והצטמצם אל עיר קדושה, אל תוך בניין. ולאחר חורבן הבית, המוסד המארח את הקודש התחלף לבתי כנסיות ובתי מדרשות, לתפילה וללימוד תורה, למעשים 'דתיים' או 'הלכתיים'. עד שבא הבעל-שם-טוב ופרץ את החומות ואת הגדרים והמבנים והמוסדות המקובלים והכריז 'לית אתר פנוי מיניה' ממש. הקדושה חזרה להציף את כל הארץ ואת כל מרחב החיים. ניצוצות קדושים בכל מקום.

בדורות שלאחר הבעש"ט, אותם אנשים שחוו את הקדושה באופן המצומצם שלה היו כשיכורים מגילוי הקדושה שבכל. אולם בחלוף הדורות כיוון שהכול קדוש אז במידה רבה, לפחות ברמת החוויה האנושית, שום דבר לא קדוש. אם בתחילה היו מנשקים כל רגב אדמה כמו שמנשקים ספר תורה, הרי שברבות הימים גם את האדמה לא מנשקים וכן לא את ספר התורה.

המחיר הגדול של הפריצה של הקודש הוא הריקון של הקדושה ועמו ריקון המשמעות. שהכל מבקש להיות חשוף וגלוי, נגיש, בלי סמכות ובלי ריחוק; שהכל ניצב יחד על אותו משטח, אז הכל הופך שטחי. אבדנו את העומקים, את הסוד, את האינטימיות, את המפגש, את הקדושה.

 

פרשת תרומה היא אדריכלות של הקודש. לוחות העדות מונחים בלב המקדש ונסתרים בתוך ארון הברית ומכוסים בכפורת, ואז בפרוכת ובעוד מסך להיכל ועוד אחד לחצר. דווקא הריחוק והכיסוי מאפשרים את הקרבה והאינטימיות. דווקא הסוד מאפשר את האינטימיות. הללו יוצרים את המפגש, את המשמעות של החיים ושל הקודש.

אכן, כל אלו יכולים להביא לשחיתות של האוחזים בכוח ולהדרה של חלקים נרחבים מהעם ומהמרחב מן הקודש. וכנגד זה זעקו הנביאים. ועם זאת האדריכלות הזו היא גם זו שמאפשרת עולם של עומק ומשמעות. דווקא למי שחפץ ב'מלוא כל הארץ' כדאי לו שיהיה חפץ ב'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם'.

 

ויש לומר דבר נוסף. הקב"ה מלמד אותנו שיכול להיות פער תהומי בין מה שהוא נכון ואמיתי באופן אובייקטיבי לבין השאלה האם אמת זאת נוכחת בחיים שלי באופן חי וממשי. יש אלוקים ומלוא כל הארץ כבודו אך האם יש לכך משמעות בחיים שלי? האם אני מרגיש את זה? האם אני חי לאור זה? על כך זעק הרב'ה מקוצק – אלוקים נמצא היכן שנותנים לו להיכנס. ולכן, עשו לי מקדש. אתם צריכים לעשות את המקדש. ליצור אותו. להשקיע בשבילו. לתת לו להכנס. במובן הזה, העובדה שמלוא כל הארץ כבודו היא עובדה לא מעניינת אם אני לא נותן לכבוד הזה להכנס לתוך חיי. אם אני לא עושה מקדש, מפנה מקום ומשקיע בבניית היחסים ביני לבין בוראי.

 

בעידן בו הכל חשוף והשטחיות גוברת יש לפרשת תרומה הרבה לתרום לנו.

 

שבת שלום,

שראל

עבור לתוכן העמוד